היי,
חזרתי.
אני לא רגילה לא לכתוב בבלוג מידי שבוע. אבל היה חודש עמוס שהכתיב קצב קצת אחר. בנוסף, כל חומרי היצירה היו בתוך קרטונים (18 ארגזים, אבל מי סופר?) למשך שבועיים בשל מעבר הדירה, מה שהיווה בעיה ליצור (וכשלא יוצרים - לא מפרסמים..)
בסופ"ש האחרון פרקתי את הארגזים שכתוב עליהם "סתיו-חדר עבודה". זאת הייתה חתיכת משימה... ומתוכנן כבר ביקור באיקאה להשלמת אביזרי אחסון נוספים (הפאנצ'ים הגדולים תופסים המון מקום אה?).
באופן אירוני היצירה הראשונה שהכנתי אחרי שהכל (פחות או יותר) סודר, הייתה "בית".
זוכרות את הבית לדפי ממו (תראו אותו כאן) שקיבלתי מנגה? אז נשאר לי אחד (מזל שארזתי ואז גיליתי מלא אוצרות ששכחתי מהם).
הכנתי לי בית קטן לדפי ממו שישמש אותנו בבית החדש. כיף להתחדש וליצור, התגעגעתי לזה מאוד.
לפני שאסיים, זה אומנם בלוג על יצירה. אבל אני לא יכולה שלא לשתף גם במשהו אישי.
בשבועיים האחרונים בתוך כל ההתרגשות על מעבר הדירה, קרה גם דבר מצער מאוד: נפרדנו מלולי החתולה שלנו.
אימצנו את לולי (לולה) לפני קצת יותר מארבע שנים והתאהבנו בה מהרגע הראשון אהבה כזאת שאי אפשר להסביר במילים, או בגירגורים...
בקיץ האחרון לולי חלתה, היא עברה ניתוח מורכב והתגברה עליו באופן מעורר הערצה, ומאז קיפצה לה בשמחה מהמיטה לספה, ובחזרה למיטה על שלושת רגלייה הנותרות. אבל בחודשיים האחרונים המחלה חזרה וכבר לא ניתן היה לעשות דבר. רק לחכות ולראות אותה נחלשת מיום ליום.
בכוחות משותפים ומתוך הרבה הרבה אהבה קיבלנו את ההחלטה הקשה בחיינו ונפרדנו ממנה לפני שהסבל שלה יחריף.
תודה לכל מי שתמך בנו, משפחה וחברים, גם אלו שלא הבינו איך אפשר להיקשר כל כך לחתולה... אבל ידעו לתמוך ולהכיל ברגעי ההתלבטות, ביום ההחלטה וכמובן לאחר מכן.
הגעגועים קשים מנשוא. הדמעות לא מפסיקות לרדת. את חסרה לנו בכל רגע ורגע.
אוהבים אותך לולי. גיבורה יפה שלנו, שאין כמוך בכל העולם.
שיהיה לנו שבוע טוב,
נתראה בראשון הבא.
סתיו
חזרתי.
אני לא רגילה לא לכתוב בבלוג מידי שבוע. אבל היה חודש עמוס שהכתיב קצב קצת אחר. בנוסף, כל חומרי היצירה היו בתוך קרטונים (18 ארגזים, אבל מי סופר?) למשך שבועיים בשל מעבר הדירה, מה שהיווה בעיה ליצור (וכשלא יוצרים - לא מפרסמים..)
בסופ"ש האחרון פרקתי את הארגזים שכתוב עליהם "סתיו-חדר עבודה". זאת הייתה חתיכת משימה... ומתוכנן כבר ביקור באיקאה להשלמת אביזרי אחסון נוספים (הפאנצ'ים הגדולים תופסים המון מקום אה?).
באופן אירוני היצירה הראשונה שהכנתי אחרי שהכל (פחות או יותר) סודר, הייתה "בית".
זוכרות את הבית לדפי ממו (תראו אותו כאן) שקיבלתי מנגה? אז נשאר לי אחד (מזל שארזתי ואז גיליתי מלא אוצרות ששכחתי מהם).
הכנתי לי בית קטן לדפי ממו שישמש אותנו בבית החדש. כיף להתחדש וליצור, התגעגעתי לזה מאוד.
לפני שאסיים, זה אומנם בלוג על יצירה. אבל אני לא יכולה שלא לשתף גם במשהו אישי.
בשבועיים האחרונים בתוך כל ההתרגשות על מעבר הדירה, קרה גם דבר מצער מאוד: נפרדנו מלולי החתולה שלנו.
אימצנו את לולי (לולה) לפני קצת יותר מארבע שנים והתאהבנו בה מהרגע הראשון אהבה כזאת שאי אפשר להסביר במילים, או בגירגורים...
בקיץ האחרון לולי חלתה, היא עברה ניתוח מורכב והתגברה עליו באופן מעורר הערצה, ומאז קיפצה לה בשמחה מהמיטה לספה, ובחזרה למיטה על שלושת רגלייה הנותרות. אבל בחודשיים האחרונים המחלה חזרה וכבר לא ניתן היה לעשות דבר. רק לחכות ולראות אותה נחלשת מיום ליום.
בכוחות משותפים ומתוך הרבה הרבה אהבה קיבלנו את ההחלטה הקשה בחיינו ונפרדנו ממנה לפני שהסבל שלה יחריף.
תודה לכל מי שתמך בנו, משפחה וחברים, גם אלו שלא הבינו איך אפשר להיקשר כל כך לחתולה... אבל ידעו לתמוך ולהכיל ברגעי ההתלבטות, ביום ההחלטה וכמובן לאחר מכן.
הגעגועים קשים מנשוא. הדמעות לא מפסיקות לרדת. את חסרה לנו בכל רגע ורגע.
אוהבים אותך לולי. גיבורה יפה שלנו, שאין כמוך בכל העולם.
שיהיה לנו שבוע טוב,
נתראה בראשון הבא.
סתיו
