אמא שלי היתה אמנית מוכשרת מאד , ציירה רקמה ובעיקר סרגה בלי סוף. קירות ביתי מלאים בתמונות שציירה לי והן הנכס הראשון שיקר לליבי.
ולמה אני מספרת לכן את כל זה? משתי סיבות - הראשונה היא להזכיר למי שלוקח את יקיריו ובמיוחד את הוריו המתבגרים כמובן מאליו, להזכיר לכם שאף אחד לא יהיה כאן לנצח ולכן לנצור כל רגע ולהוקיר ולהודות על שיש לנו את הורינו היקרים.
הסיבה השני היא מדוע הכנתי את הקנווס הזה עם תמונה של אמא שלי כלה.
בסדנאות בלגיה בהן השתתפתי לפני חודש, היתה סדנה שהעבירה דונה דאוני ובה הכינו קנווס בגודל לא שיגרתי 15X45 ס"מ.
אני לא השתתפתי בסדנה אך לקחתי את הרעיון וההשראה והכנתי קנווס במידות אלו עם תמונה של אימי במטרה לתלות את הקנווס בחדר היצירה שלי, כי אמא שלי היתה ותמיד תהיה עבורי מודל לאם, לאדם ולאומן ואני שואבת הרבה השראה ממנה עד היום.
זהו עד כאן עם החשיפה הריגשית , הקנווס כבר במקומו על הקיר בחדרי.
תודה שביקרתם כאן
עינת
5 comments:
הקנווס הזה גם מרגש וגם יפהפה. וכמה נכונות המילים שכתבת . אסור לקחת אף אחד כמובן מאליו. אש קטנה
את מרגשת!!! מאד!
הקנבס נהדר!!
עינת מקסים ומרגש, אן ספק שצריך להעריך ולהוקיר כל רגע עם היקרים לנו. טל.
מקסים יקירתי! הצלחת להעביר דרך היצירה את כל רגשות האהבה והגעגועים לאימך ז"ל. ככל שאני מתבוננת בכל הפרטים זה פשוט מרגש.....חיבוקים
ביטוי כל כך נכון לעובדות החיים! עינת, הקנוואס פשוט יפיפיהת ואין ספק שהוא הכי מתאים להיות בחדר היצירה שלך!
תודה ששיתפתת נשיקות ריקי
Post a Comment